מעיין חמו

נולדתי ביום שישי בשנת 1991 בחודש יוני בנצרת עילית, בת זקונים חמישית להוריי שושנה (סוזן) ושמעון. אבי הוא מסגר ואימי עבדה בגן לילדים עם צרכים מיוחדים. בכיתה ד׳ נשלחתי ע״י אימי להביא כריכים לאחותי שעושה חזרות לבגרות בתיאטרון. חיכיתי שהיא וחבריה ירדו מהבמה כדי למסור את המשלוח. בהמתנה הזאת, יום אחרי יום, התאהבתי בבמה. מאותו רגע סיפור האהבה שלי עם הבמה החל ומאז אני מנסה בכל מיני דרכים וצורות להעמיק את מערכת היחסים שלי עם המדיום הזה. לברוא עולמות בהם צופים, מרגישים, חושבים ורואים זה הדבר האהוב עליי בעולם.

בתיכון הופעתי בפסטיבל לתיאטרון בצרפת בעיר גרנובל עם ההצגה its my home שיצרנו יחד, קאסט מעורב של ערבים ויהודים מהערים נצרת ונצרת עילית. סיימתי את ביה״ס תיכון עם תעודת הצטיינות בתיאטרון ולאחר שירותי הצבאי ושוטטות בחו״ל נרשמתי ללימודי בימוי תיאטרון באוניברסיטת תל אביב. בבניין מקסיקו למדתי שלצד אהבה טהורה, קיימת תעשייה עם חוקים ושומרי סף. לאחר סיום לימודי תואר שני בבימוי תיאטרון, בימי הקורונה, סיימתי את לימודי עריכת וידאו במכללת מנטור.

במסגרת לימודיי ביימתי את ״אוליאנה״ מאת דיוויד מאמט ו״אמנות״ מאת יסמינה רזה. בפסטיבל הצגות ילדים חיפה ביימתי סצנה מ״חתולה במגפיים״ ובפסטיבל קריאות מבוימות בקאמרי ביימתי סצנה מתוך ״האח של ואן גוך״. את ״זווית כהה״ ביימתי בפסטיבל עכו, עבודה מקורית הסוקרת סצנות אייקוניות בקולנוע הישראלי. ביימתי מחזה קצר  מאת טל שחר, ״שכתובים״ בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא. בביה״ס למשחק ע״ש יורם לוינשטיין ביימתי סצנות מתוך ״חשמלית ושמה תשוקה״ מאת טנסי וויליאמס ו״קיץ אחרון״ מאת ג׳יין צ׳אמברס. בנוסף כתבתי וביימתי שלוש הצגות סיום מקוריות לבתי ספר. ביימתי טקסי יום הזיכרון למועצות מקומיות ואת מופע חגיגות 50 השנים לאלפי מנשה.

במקביל עבדתי מאחורי הקלעים של העשייה הבימתית בניהול במה ואסטרטגיה לאמנים, בוקינג לאולמות ברחבי הארץ, עוזרת במאית, מפיקה, מפעילת סאונד ותאורה, מנהלת הצגה ובימים אלו אני עושה ניהול תוכן בבית תרבות בתל אביב.